כ"ץ נ' כהנא

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 17,900 ₪, בטענה כי הנתבע גבה ממנו את הסך האמור, בחוסר תום לב. מכתב התביעה עולה כי התובע פנה לנתבע, עו"ד במקצועו, על מנת שיסייע לו בהוצאת דרכון פולני.

התובע שילם לנתבע סך של 500 ₪ על מנת שיכין חוות דעת באשר לסיכוייו להוצאת דרכון זר. לאחר שהנתבע אמר לתובע, ביום 11.4.12, כי אין מניעה לכך שהתובע יהא זכאי להוצאת הדרכון הפולני, נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה, במסגרתו שילם התובע לנתבע סך של 17,400 ₪, כולל מע"מ.

ביום 22.7.12 פנה הנתבע לצה"ל, וביקש אישור לפיו לא שירת סבו של התובע, בצה"ל לפני שנת 1951, אישור המהווה תנאי לקבלת אזרחות פולנית. מהאישור שהתקבל עלה כי הסב היה רשום על כוחות המילואים. נוכח האמור באישור, חתם התובע על מסמך, אותו שלח אליו הנתבע, אשר משחרר את הצדדים מההסכם. בשולי המכתב, חתם התובע, לבקשת הנתבע, על אישור לפיו "אין ולא יהיו לי כל טענות או תביעות כלפי עו"ד כהנא באשר לפעולות שנקט או נמנע מלנקוט בעניין הליך רישומי כאזרח פולין".

לטענת התובע, היה על הנתבע לבקש את האישור מהצבא עוד בשלב הראשון, עם מתן חוות דעתו באשר לסיכויי ההצלחה. עוד טוען התובע כי הנתבע לא הסביר לו את המשמעות של חתימה על האישור, לפיו לא תהיינה לו עוד טענות כלפי עו"ד כהנא.

התובע צירף לכתב התביעה, בין היתר, העתק תכתובת דוא"ל, ממנה עולה כי ביום 20.7.12 שלח הנתבע מכתב לתובע ובו נכתב "אינני זוכר אם אי פעם עלתה שאלת שירותו של סבך עמנואל בצה"ל לפני 19.1.51" ובהמשך המכתב, ביקש הנתבע מהתובע צילום תעודת פטירה של הסב, על מנת לקבל את האישור משלטונות הצבא.

בכתב הגנתו טוען הנתבע כי הוא מתמחה בדיני האזרחות של מדינות האיחוד האירופי.

לטענתו, חוות הדעת הראשונית, עבורה שולם סך של 500 ₪, נועדה לברר היתכנות קיום המרשמים האזרחיים בחו"ל. הנתבע טען כי התובע חתם על ההסכם בין הצדדים, תוך שהוא נוהג בפזיזות ובקלות דעת, ולא שמע לעצת אביו, שהציע לו לקחת את ההסכם, לקרוא אותו בשיקול הדעת, ולהחליט אם לחתום אם לאו.

לאחר חתימת ההסכם יצא הנתבע לחו"ל, וחזר כשבידו מסמכים המעידים על אזרחותו הפולנית של סבו של התובע. לטענת הנתבע יצא לחו"ל על מנת לאתר את המסמכים, אך מכחיש הוא את החובה להוכיח כי אכן יצא לחו"ל.

ניתן, לטעמו, גם במצב הדברים לאחר מתן האישור מצה"ל, לנסות ולקבל אזרחות פולנית, תוך הסתייעות בערכאות בפולין. לגישתו של הנתבע, לא הייתה עליו כל חובה להסביר לתובע את משמעות החתימה על מכתב סיום ההתקשרות. הנתבע מבקש ללמוד מהשתהות התובע, במשך כשנה, להגיש את התביעה, על כך שאינו קורבן למעלליו של עו"ד שרלטן.

בכתב ההגנה טוען הנתבע כי התובע אמר לו באופן עקבי כי סבו לא שירת בצה"ל, וכי לא היה זה מתפקידו של הנתבע, להשיג את האישור עבורו.

בדיון שהתקיים ביום 25.2.14 חזרו הצדדים על טענותיהם. אביו של התובע העיד אף הוא.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

טענתו של הנתבע, לפיה חזר התובע ואמר לו מספר פעמים כי סבו לא שירת בצה"ל, אינה עולה בקנה אחד עם מכתבו של הנתבע, אשר נשלח אל התובע בדוא"ל, כשלושה חודשים לאחר שהחל הנתבע בבדיקת האפשרות לקבל עבור התובע דרכון פולני, שם נכתב ביום 20.7.12, "אינני זוכר אם אי פעם עלתה שאלת שירותו של סבך עמנואל בצה"ל לפני 19.1.51.".

אף לו נשאלה השאלה, אין מחלוקת כי הנתבע לא הפנה את התובע להמציא אישור משלטונות צה"ל, אישור אותו עליו לצרף לבקשה לקבלת האזרחות. (לדברי אביו של התובע, אכן לא שירת אביו (סבו של התובע) בצבא. האב לא ידע כי אביו נמנה עם כוחות המילואים למשך תקופה קצרה)..

הנתבע מציג עצמו כמתמחה בדיני האזרחות של מדינות האיחוד האירופי. כמי שמתמחה בדין, כאמור, ידע הנתבע כי תנאי בסיסי לקבלת האזרחות הינו אישור משלטונות הצבא, לפיו לא שירת הסב בצה"ל. מכאן קמה חובתו לבקש את האישור בטרם נחתם ההסכם, עוד בגדרה של חוות הדעת הראשונית.

מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי לא רק שהנתבע לא ביקש מהתובע כל אישור בטרם נחתם הסכם שכר הטרחה, ובטרם קיבל לידיו הנתבע את הסך של 17,400 ₪, אלא שכלל לא שאל את התובע, בניגוד לדבריו בבית המשפט ובכתב ההגנה, האם שירת הסב בצבא, והאם נמנה על כוחות המילואים.

ההסכם שנחתם בין הצדדים קובע, בין היתר, כי עוה"ד יפעל לשם יציאה לחו"ל בהקדם האפשרי, לצורך איתור המסמכים. עבור איתור המסמכים בפולין ישלם הלקוח סך של 15,000 ₪. היה ולא יאותרו מסמכים, לא יכול הלקוח להעלות כל טענה כנגד עורך הדין.